בהדס, בניגוד לאתרוג וללולב, לא נתקבעה מסורת מובהקת של „הדס חב״די” במובן של זן מסוים או מקור גידול ייחודי. ברוב הקהילות מקובל לקנות הדסים ארוזים בכשרויות מהודרות, וסומכים על הבדיקה שנעשתה מראש. יחד עם זאת, מקובל לעבור על ההדסים קודם אגידתם, לוודא שלא נשרו עלים וששילושם נשמר. אולם מתוך דיוק לשונו של אדמו״ר הזקן נראה שיש מקום להקפדה יתירה על גדר „עבות”, ובפרט על דיוק השילוש, עד שיעמדו העלים „בשווה בעיגול אחד”, כמשמעות לשונו המדויקת.
מקור דין השילוש בגמרא ודרכי הפירוש בראשונים
יסוד הדין הוא בגמרא בסוכה: „ענף עץ עבות — שענפיו חופין את עצו… והוא דקיימי תלתא תלתא טרפי בקינא”. רש״י מפרש כי שלושת העלים צריכים לצאת מ„עוקץ אחד ממש”, שאם לא כן אינו „עבות”. התוספות חלקו על פירוש זה, משום שהדס כזה אינו מצוי כמעט, ופרשו כי „בחד קינא” פירושו שלושה עלים הסמוכים זה לזה באותו גובה, גם אם כל עלה יוצא מעוקץ בפני עצמו. כך ביארו גם הרא״ש והריטב״א, שהעיקר הוא ששלושת העלים יעמדו בעיגול אחד סביב קנה ההדס.
להלכה פסקו הטור והשו״ע כשיטת התוספות, שאם שלושה עלים נמצאים בשווה באותו קן — נקרא ההדס „עבות”, אבל אם שניים בשווה והשלישי גבוה מהם — הרי זה „הדס שוטה”. הרמ״א כתב שיש מקילים בשעת הדחק אף בהדס שאינו משולש לגמרי, אולם המשנה ברורה העיר כי הירא לדבר ה׳ ישתדל למצוא הדס עבות כדין, ושלושת עליו יהיו שווים באמת.
דרכי הבדיקה המקובלות בדורות האחרונים
בדורות האחרונים מצאו כמה דרכים למדוד ולבחון את השילוש. יש שהציעו להסתפק בכך ששורשי העלים „נפגשים” במישור אחד, ואף נוצרה שיטת בדיקה באמצעות „חוט מקיף” סביב כל קן. אחרים הוסיפו שגם „ניצן קטן” היוצא מהשורש נחשב כחלק מן השילוב. לעומת זאת, יש שהציעו להסתפק במראית העין בלבד — כל שראשי העלים נראים כביכול באותו גובה.
אלא שמתוך עיון בלשונו המדויקת של אדמו״ר הזקן נראה, כי אין הוא נוטה לדרכי קולא אלו, אלא מדגיש קנה מידה מדויק יותר.
לשון אדמו״ר הזקן — המשמעות המדויקת של „עומדין בשווה”
אדמו״ר הזקן כותב בהלכות לולב כי ההדס אינו נקרא עבות אלא אם כן העלים „סמוכין זה לזה בעיגול אחד, שאין אחד מהם נמוך מחבירו, ואף עומדים בשווה בעיגול אחד”. כפל הלשון והדגשת המילה „בשווה” מלמדים כי אין הכוונה לשוויון משוער בלבד, אלא לשוויון ממשי ומדויק — אפילו הבדל מועט אינו בכלל „עבות”.
כך גם פירש הגר״ח נאה, שכתב בפירוש כי „אפילו משהו נמוך מחבירו — פסול”, ושמשולש פירושו שלושה עלים היוצאים ממש באותו גובה, ללא סטייה כלל. נמצא שלפי שיטה זו אין סומכים על מראית עין חלקית או על מדידות גמישות, אלא נדרשת הקפדה מלאה על „עומדין בשווה”.
יישום הדברים למעשה — שיעור השילוש הנדרש
מאחר שקשה למצוא הדסים שמשולשים בדיוק לאורך כל שיעורם, מציע הגר״ח נאה דרך מעשית: מן הדין שיעור ההדס הוא שנים־עשר גודלין, שהם כעשרים וארבעה סנטימטרים, ורוב השיעור המכשיר הוא כשלושה־עשר סנטימטרים. בשעת הדחק ניתן להסתמך על שיעור קטן יותר, אולם נכון להקפיד שלפחות תחום עליון זה — כ־11–13 ס״מ מראש ההדס — יהיה משולש בדיוק, ו„עומד בשווה” לכל אורכו.
ואכן, טבע ההדסים הוא שבחלקם העליון קרוב לראשם הם משולשים יותר, ולכן ניתן למצוא הדסים שעומדים בדרישה זו, אף אם המשך הענף איננו מדויק באותה מידה. מכל מקום, יש לבדוק כל הדס לגופו, ולא להסתמך על אריזה או תווית כשרות בלבד, משום שבבתי האריזה אין מקפידים בדרך כלל על דיוק זה המיוחד לשיטת אדמו״ר הזקן.
מסקנת ההידור לפי שיטת חב״ד
לסיכום, מאחר שבלשון אדמו״ר הזקן נרמז כי יש להקפיד על שילוש מדויק ושווה ממש, נכון ביותר לבדוק את ההדסים לפני אגידתם, ולהשתדל שלפחות שיעור ההדס הנצרך ללקיחה — בראש ההדס — יהיה משולש בגובה אחד, „עומד בשווה בעיגול אחד”, ובכך לקיים את המצווה לא רק בכשרות — אלא בהידור המלא הראוי לדרך חב״ד.