הרחבת פיית השופר – שינוי פוסל או תיקון מותר? בחינה הלכתית מעודכנת
בעשורים האחרונים נפוצים בשוק שופרות שבהם פיית הצד הצר הוגדלה מעט, ולעיתים אף נעשה עיקום עדין בגוף השופר, במטרה להקל על התוקע ולהפיק קול יציב וחלק יותר. שינוי זה מעלה שאלה הלכתית עקרונית: האם התערבות זו בצורת השופר פוסלת אותו, או שמא מדובר בהתאמה טכנית מותרת שאין בה פגיעה בכשרותו?
כדי לברר את הסוגיה יש לשוב אל היסוד ההלכתי של “והעברת שופר” ולדון במחלוקת הפוסקים האם שינוי בצדו האחד של השופר נחשב לסטייה מן הצורה הטבעית שעליה הקפידה התורה.
“והעברת שופר – כדרך העברתו”
בגמרא ראש השנה (כז, ב) נאמר: “הפכו ותקע בו – לא יצא”. רב פפא מבאר שאין הכוונה להפיכה כפשוטה ככתונת ההופכת פנימה לחוץ, אלא למקרה שבו הרחיב את הצד הקצר וקיצר את הצד הרחב בְּרוֹתְחִין, עד שנשתנתה דרך העברתו. וכדברי רב מתנא: “והעברת – דרך העברתו בעינן”.
דין זה נפסק בשולחן ערוך אדמו״ר הזקן (אורח חיים סימן תקפו סעיף י״ב), שם נאמר: “הפכו ותקע בו לא יצא… שנאמר ‘והעברת שופר’ כדרך העברתו שהאיל מעבירו בראשו מחיים, פרט להפך”.
מדברי הגמרא והשולחן ערוך עולה עיקרון יסודי: על השופר להישאר דומה למבנהו הטבעי כפי שהיה מחובר לאיל בחייו, בעל צד צר וצד רחב, וסטייה צורנית מהותית עלולה לפוסלו.
הרחבת צד אחד – בירור גדר הפסול בדברי הפוסקים
בספר יום תרועה (שם על הסוגיה, לרבי משה בן חביב) נדונה השאלה האם די בשינוי בצד אחד בלבד כדי לפסול את השופר. מסקנתו היא שגם כאשר לא הפך את השופר לגמרי אלא הרחיב את הקצר או קיצר את הרחב עד ששני הצדדים נעשו שווים, הרי זה פסול, משום שבכך אין השופר עוד “דרך העברתו בחיים”.
דבריו הובאו בפרי מגדים (אשל אברהם סימן תקפו, משבצות זהב ס״ק ט״ז) ובכף החיים (שם ס״ק כ״ד), המטעימים כי פסול זה נובע מכך שהשינוי מבטל את צורת השופר המוכרת. אולם מתוך לשונם משמע בבירור שמדובר דווקא בשינוי מהותי, שבו נעלם לחלוטין היחס הטבעי שבין הצד הצר לצד הרחב, עד שאין עוד על השופר “תמונת שופר”.
שיטת המנחת יצחק ופסקי תשובות – קריאה להחמרה לכתחילה
בדור האחרון דן בשאלה זו בשאט״ל שו״ת מנחת יצחק (חלק ח סימן נ״ד), שתיאר את תופעת השופרות המיוצרים בארץ ישראל באופן שהפייה מורחבת או שהשופר מסובב מעט באמצעו כדי להקל על התוקע. מתוך עיון בדברי אדמו״ר הזקן והפרי מגדים, הוא מעלה אפשרות שלפיה יש לחשוש כי שינוי כזה בצד התקיעה איננו תואם לכתחילה את דרישת “דרך העברתו”.
על יסוד דיון זה כתב גם פסקי תשובות (סימן תקפו אות ט), כי לפי הבנתו בדברי אדמו״ר הזקן, מן הראוי לכתחילה שלא לגעת בצורת פיית השופר, ומי שמבקש להדר – יבחר בשופר שלא נעשה בו כל שינוי.
עם זאת, כבר המנחת יצחק עצמו מסייג ומדגיש שאין הדברים מכריחים לפסול מן הדין, אלא שהם הסתייגות לכתחילה מתוך חומרא וסברא, ולא קביעה מחייבת שמכוחה נפסל השופר לגמרי.
העמדה המקלה – שינוי זעיר שאינו משנה את הצורה
מן העיון בדברי יום תרועה ונחפה בכסף (חלק א דף קפה טור ב) עולה בבירור שעיקר הפסול נאמר רק במקום שבו נעשה שינוי גמור, עד שאין ניכרת כלל צורת השופר הטבעית. הרחבה קלה בפיית הצד הצר, הנעשית לשם נוחות התקיעה ואינה משנה את המבנה הכללי של השופר, אינה נכללת בגדר “הפכו” ואינה מבטלת את “דרך העברתו”.
עדות ברורה לכך הובאה בשם הגר״מ ברנדסדורפר זצ״ל (נדפס בקובץ אור ישראל מאנסי, חוברת ס״א עמ’ קפ״ב), שאמר במפורש כי אין לחשוש לשינוי קטן שאינו משנה את צורת השופר, והפסול קיים רק כאשר נעשה “שינוי גדול בתמונת השופר”.
לפי גישה זו, כל עוד נשמרת צורתו הבסיסית של השופר – צד רחב וצד צר – והשינוי מקומי וזעיר, הרי שהשופר כשר מעיקר הדין.
איזון נכון בין דין להידור
מתוך העיון בדברי הפוסקים עולה תמונה מאוזנת. מצד הדין הפשוט, שופר שעבר הרחבה מזערית בפייה לצורך הקלת התקיעה – כשר, ואין לומר שנפגם בו תנאי “דרך העברתו”. אולם לפי דברי המנחת יצחק ופסקי תשובות, יש מקום לנהוג לכתחילה בחומרה, ולמי שיכול למצוא בקלות שופר טבעי לגמרי – מן הראוי להעדיפו, כחלק ממידת ההידור והזהירות במצווה.
אין מדובר בפסול מחייב, אלא בהנהגת חסידות למבקשי הידור, הבאה מתוך תחושת יראת שמים ורגישות למסורת הצורה.
סיכום
הדין ההלכתי מאפשר להשתמש בשופר שבו נעשתה הרחבה קלה בפיית הצד הצר, כל עוד לא שונה מבנהו הטבעי ולא נמחק היחס שבין הרחב לצר. יחד עם זאת, מי שיכול בנקל להשיג שופר טבעי לחלוטין שלא נעשה בו שינוי – ראוי שיחמיר ויבחר בו, בהתאם לדרכם של החוששים לכתחילה על פי המנחת יצחק ופסקי תשובות, אך מבלי לקבוע שחובה גמורה מוטלת בדבר.
באופן זה נשמר האיזון הנכון בין נאמנות למסורת הצורה לבין דיוק הלכתי מושכל, המאפשר לקיים את מצוות השופר מתוך שלימות, יראת שמים ואחריות.