שמחת נישואין ותספורת בל"ג בעומר
א. הרקע למנהגי האבלות בספירת העומר
על פי הנפסק בשולחן ערוך, בימים שבין פסח לשבועות נוהגים מקצת דיני אבלות, ובהם איסור תספורת ונישואין, משום שבתקופה זו מתו עשרים וארבעה אלף תלמידי רבי עקיבא (יבמות דף סב:). עם זאת, מותר לארס ולקדש, ומי שקפץ ונשא אישה בימים אלו אינו נענש.
ב. שלוש השיטות המרכזיות במשך האבלות
זמן האבלות אינו חל לאורך כל מניין מ"ט הימים, אלא נמשך ל"ג או ל"ד ימים בלבד, ונחלקו הפוסקים באילו ימים מדובר:
- שיטת השולחן ערוך: האבלות נמשכת מתחילת הספירה ועד לבוקרו של יום ל"ד בעומר, ומאז ואילך מותר להסתפר. הפרי מגדים (המובא במשנ"ב) מסביר כי עיקר המיתה פסקה בל"ג, אך מקצתה נמשכה גם ביום ל"ד. הבית יוסף מביא בשם הרז"ה כי המיתה נמשכה עד "פרוס העצרת" (חצי חודש לפני שבועות), ולכן ביום ל"ד הותר להסתפר רק בבוקר מדין "מקצת היום ככולו".
- שיטת הרמ"א: איסור התספורת והשמחה חל מיום שני של פסח ועד לבוקרו של יום ל"ג בעומר, ומאז מותר להסתפר ולשמוח. הגר"א מסביר כי לשיטה זו המיתה פסקה לחלוטין ביום ל"ג, וההיתר בבוקר מבוסס על דין "מקצת היום ככולו".
- מנהג מר"ח אייר עד ג' סיון: מנהג קהילות רבות, המובא ברמ"א ובמגן אברהם, לפיו האבלות מתחילה רק מראש חודש אייר ונמשכת ל"ג ימים עד יומיים לפני חג השבועות. הביאור הלכה והט"ז מסבירים בשם התוספות כי תלמידי רבי עקיבא מתו במשך ל"ג ימים שאינם רצופים (למעט ימי שמחה שבהם אין אומרים תחנון: ימי הפסח, שבתות וראשי חודשים). לשיטה זו, הקלו רק ביום ל"ג בעומר עצמו מדין מקצת היום ככולו, כפי שציין הפרי מגדים.
ג. שיטות נוספות בגדרי האבלות
- המגן אברהם מביא דעה לפיה האבלות נוהגת בכל הימים למעט ימי ראש חודש, אך הרמ"א השמיט דעה זו וחולק עליה.
- הט"ז וערוך השולחן מציינים מנהג נפוץ לפיו החמירו שלא לערוך נישואין בכל ימי הספירה למעט יום ל"ג בעומר עצמו. הט"ז מסביר שהאבלות לאחר ל"ג בעומר נשמרה מחמת גזירות תתנ"ו שהיו באשכנז, והקלו בה רק לגבי תספורת ולא לגבי נישואין.
ד. נישואין ותספורת בליל ל"ג בעומר
- איסור או היתר בשעת הדחק: לשיטת השולחן ערוך והרמ"א האיסור חל בלילה. המלבושי יום טוב והאליה רבה (המובאים במשנ"ב) מתירים תספורת בלילה אך אוסרים נישואין, למעט בשעת הדחק (כגון כשביום חל ערב שבת).
- שולחן ערוך הגר"ז: מסביר כי לרמ"א האבלות נמשכת ל"ג ימים מלאים, ודין "מקצת היום ככולו" חל רק ביום ולא בלילה, ולכן אומרים תחנון במנחה של ערב ל"ג בעומר. אולם, במקומות שבהם לא נהגו לומר תחנון במנחה זו, האבלות מסתיימת כבר בלילה ומותר להינשא ולהסתפר מיד.
- היתר לכתחילה: האגרות משה פוסק שמותר לכתחילה לישא אישה בליל ל"ג בעומר וביומו. הוא מוכיח מדברי החתם סופר שנישואין קלים מתספורת, וחולק על האליה רבה. גם בעמק הלכה נקבע שמותר לכתחילה ללא פקפוק לערוך נישואין ותספורת בליל ל"ג בעומר.
- מנהג ארץ ישראל ופסקי הדור: הגרי"מ טיקוצ'ינסקי כותב שמנהג ארץ ישראל הוא שלא להתחתן בלילה אלא לצורך גדול. הגרי"ש אלישיב התיר בשעת הדחק (כמו קושי במציאת אולם). מאידך, הג"ר ישראל יעקב פישר סירב לסדר קידושין בלילה. הג"ר עובדיה יוסף התרעם על המקילים ביום ל"ג בעומר, ופסק שבארץ ישראל יש לנהוג כשו"ע שאוסר נישואין ביום זה. הוא הסתמך על השיורי טהרה, והמנחת יצחק דייק מכך שבמקום סיבה מיוחדת ניתן להקל.
ה. המשך השמחה בליל ל"ד בעומר (מוצאי ל"ג בעומר)
כאשר הנישואין נערכו ביום ל"ג בעומר, נחלקו הפוסקים לגבי המשך החגיגה בלילה שאחריו:
- השערי תשובה בשם המור וקציעה מתיר לחלוטין, שכן הלילה הולך אחר היום.
- המהרש"ם בשם הדעת קדושים מתיר להמשיך את החתונה בליל ל"ד, אך במקום אחר סייג שיש להקדים את הסעודה ביום ולא לרקוד בלילה, אלא אם כן יש חשש הפסד או קלקול השידוך.
- המנחת יצחק ותשובות והנהגות פסקו שיש ליטול ידיים לסעודה ולסיים את חדר הייחוד מבעוד יום, ובשעת הדחק הקלו בלילה.
- הגרש"ז אויערבאך הורה להתחיל סעודה וריקודים מבעוד יום ולהמשיכם בלילה. האגרות משה והג"ר ניסים קרליץ התירו בפירוש לערוך סעודה וריקודים בליל ל"ד אם החופה הייתה לפני השקיעה, שכן חלה מצוות שמחת חתן וכלה. מנגד, הקנה בושם אסר להמשיך את החתונה אל תוך הלילה.
ו. מעלת הנישואין ביום זה
בכף החיים בשם שער הכוונות להאריז"ל מובא שיום ל"ג בעומר הוא בחינת רחמים בסוד אלוקים חיים. בשו"ת מנחת אלעזר מובא שזהו יום אור ושמחה, וציין כי הדברי חיים מצאנז והחתם סופר השיאו את בנייהם ביום ל"ג בעומר.
גישת הרבי מליובאוויטש
במרוצת השנים חל שינוי משמעותי ביחסו של הרבי מליובאוויטש לעריכת חתונות בל"ג בעומר, משלילה מנהגית להנחיה חיובית ואקטיבית המבוססת על עניינו הפנימי של היום.
א. השלב הראשון: "אין מנהגנו להתחתן בל"ג בעומר"
בשנים מוקדמות יותר, הרבי שלל קביעת חתונות בימי ספירת העומר עבור חסידי חב"ד, ואפילו בל"ג בעומר:
- באיגרת משנת תשכ"א כתב הרבי באופן חד-משמעי: "אין נוהגים בתוככי אנ"ש לקבוע חתונה בימי הספירה, ואפילו לא בל"ג בעומר" (למעט במקרים של הכרח גדול).
- בשנת תשי"ד השיב הרבי לפונה שביקש להתחתן בל"ג בעומר, שעדיף לדחות את החתונה לאחר חג השבועות. הוא הוסיף שאם החתונה נערכת בל"ג בעומר מתוך אילוץ, יש לעשותה ביום שישי (ביום) ולא בלילה, מפני חילוקי הדעות באחרונים.
- ביחידות משנת תשל"ה התבטא הרבי: "יודע אתה בודאי שמנהגנו שבימי הספירה אין נישאים, אפילו בל"ג בעומר אין מתחתנים".
(בקונטרס מצוינת עדות הפוכה של הרב יצחק הנדל ע"ה, שסיפר כי בשעתו ענה אדמו"ר הריי"צ בתמיהה על הטענה שבחב"ד לא מתחתנים בל"ג בעומר, ואמר: "היו הרבה חתונות וברוך ה' הכל היה כשורה", אך למעשה המנהג הרווח בחב"ד נותר להחמיר).
ב. השינוי והעידוד הפומבי: "מעשה רב"
עם השנים, החל הרבי לעודד בפומבי עריכת חתונות ביום זה ואף להפגין יחס חם ומיוחד כלפיהן:
- ל"ג בעומר תשל"ה: ביום זה נערכה חתונת ר' צבי הירש גנזבורג (בזיווג שני). הרבי התעניין שוב ושוב במהלך היום "איפה אוחזים" בחתונה. בהתוועדות שנערכה באותו ערב, נטל הרבי את ידיו ואכל מחלה שהובאה במיוחד מאותה חתונה, ובסיומה העניק לחתן חתיכות מהחלה עבור רעייתו.
- שיחת ל"ג בעומר תשל"ז: הרבי דן בהכרעת אדמו"ר הזקן בסידורו לפיה אין אומרים תחנון כבר במנחה של ערב ל"ג בעומר, ומכאן שהשמחה והתרת הנישואין מתחילות כבר מהלילה (בבחינת "הלכתא כבתראי" לעומת השולחן ערוך).
- ההכרעה הברורה בליל ל"ג בעומר תשמ"ט: בשיחה זו קבע הרבי ברורות שיש לערוך חתונות בל"ג בעומר. הרבי אף קיצר בשיחתו באומרו כי הדבר נדרש לצורך ההכנות לחתונה (באותו לילה התקיימו בשכונה שתי חתונות), ואיחל להם ברכת בניין עדי עד.
- בשנים תנ"א ותש"נ המשיך הרבי לברך חתנים וכלות שקבעו חתונתם ביום זה (כגון משפחת סירוטה), ואף חילק דולרים באומרו "עבור חתן וכלה" שעומדים להתחתן בקרוב בל"ג בעומר.
ג. הביאור הפנימי לגישת הרבי
הקונטרס מבאר את טעם השינוי בשני מישורים:
- ביטול הגבלות מנהגיות: הרבי הוביל קו כללי בשנותיו האחרונות לפיו יש לבטל מנהגים המגבילים עריכת חתונות בימים המותרים על פי עיקר הדין (כמו חצי חודש השני, ג' ימי הגבלה וכדומה), מתוך מגמה להרבות בנישואין כשרים בישראל. מאחר שבל"ג בעומר הנישואין מותרים מצד ההלכה, אין להוסיף עליו חומרות ומגבלות.
- עניינו הפנימי של היום (מתן תורה דפנימיות התורה): ל"ג בעומר הוא יום ההילולא של רשב"י, שבו האירה פנימיות התורה. על פי תורת החסידות (כפי שמבואר במאמר אדמו"ר האמצעי מתקפ"ד וכן במאמר אדמו"ר הריי"צ מתרצ"ב שנאמר בקשורי התנאים של בתו הרבנית שיינא), יום זה הוא בחינת "מתן תורה של פנימיות התורה". מכיוון שמתן תורה נמשל לנישואין בין הקב"ה (החתן) לכנסת ישראל (הכלה), הרי שיום ל"ג בעומר שייך במהותו לעניין הנישואין. יתרה מזו, השמחה ביום זה פורצת את גדרי האבלות של ימי הספירה ומחברת את הנשמה והגוף (שהם שני הפכים) באמצעות המשכת כוח האינסוף, שתכליתו הולדת בנים ובנות ועשיית מעשים טובים.
הערות