ל"ג בעומר - אבלות, תספורת ונישואין
מנהגי אבלות, ימי התספורת והנישואין בספירת העומר: בירור מקיף בשיטות הפוסקים, גדרי ל"ג בעומר ושיטת חב"ד
מבוא: שורש האבלות בימי ספירת העומר
ימי ספירת העומר, התקופה המקשרת בין חג הפסח לחג השבועות, נושאים עמם בהלכה ובמנהג אופי מיוחד של ימי דין ומקצת אבלות. שורשו של ניהוג זה נפסק בשולחן ערוך (אורח חיים, סימן תצג, סעיפים א-ג), שם נקבע כי בימים אלו נוהגים מקצת דיני אבלות, ובראשם האיסור לשאת אישה והאיסור להסתפר.הטעם ההיסטורי וההלכתי לכך מובא בגמרא במסכת יבמות (דף סב:), שם מובא כי עשרים וארבעה אלף תלמידים היו לו לרבי עקיבא, וכולם מתו בתקופה קצרה זו שבין פסח לעצרת, משום שלא נהגו כבוד זה בזה. חורבן עצום זה של עולם התורה הותיר רושם לדורות, ומכוחו קיבלו ישראל על עצמם את מנהגי האבלות הללו. עם זאת, מותר לארס ולקדש נשים בימים אלו (ללא סעודה ושמחה יתרה), ואם קפץ אדם ונשא אישה למרות האיסור – אין בית דין עונשין אותו בדיעבד. בפוסקים לאורך הדורות הובאו טעמים נוספים לאבלות זו, כגון גזירות תתנ"ו באשכנז שהתרחשו בתקופה זו של השנה.
1. שלוש השיטות העיקריות במניין ל"ג ימי האבלות
אף על פי שספירת העומר כולה נמשכת ארבעים ותשעה ימים, הרי שלפי כל השיטות והמנהגים אין ימי האבלות מתפרסים על פני התקופה כולה, אלא רק על חלק ממנה. מוסכם בגמרא ובפוסקים כי ימי האבילות בפועל מונים שלושים ושלושה ימים (או שלושים וארבעה ימים), והמחלוקת המרכזית בין העדות והפוסקים היא באילו ימים מתוך ימי העומר יש לנהוג את האבלות למעשה:
- שיטת השולחן ערוך (עד ל"ד בבוקר): לשיטת השולחן ערוך (סימן תצג, סעיף ב), מנהגי האבלות ואיסור התספורת נמשכים ברציפות מתחילת הספירה ועד ליום ל"ד בעומר בבוקר. מיום ל"ד בבוקר ואילך מותר להסתפר ולערוך נישואין ללא הגבלה עד חג השבועות. יוצא מן הכלל הוא מקרה שבו חל יום ל"ג בעומר בערב שבת; במצב כזה הותר להסתפר כבר ביום ל"ג, מפני כבוד השבת. טעם הדבר מבואר בדברי הפרי מגדים (שהובאו במשנה ברורה, ס"ק ז), לפיהם תלמידי רבי עקיבא אכן מתו במשך שלושים וארבעה ימים שלמים, אלא שעיקר המגפה נעצרה ביום ל"ג, וביום ל"ד מתו רק מעט, ולכן ביום ל"ד בבוקר פוקעת האבלות.
- שיטת הרז"ה (עד "פרוס העצרת"): הבית יוסף (סימן תצג) מביא את שיטת הרז"ה (רבי זרחיה הלוי), הסובר שתלמידי רבי עקיבא מתו מפסח ועד "פרוס עצרת". המילה "פרוס" משמעותה חצי, כלומר חמישה עשר יום לפני חג השבועות. לפי חשבון זה, המגפה נמשכה עד יום ל"ד בעומר ועד בכלל. אלא שביום ל"ד בבוקר אנו נוקטים את הכלל ההלכתי הנודע בדיני אבלות: "מקצת היום ככולו" (כפי שנפסק במסכת מועד קטן, דף לז:). מסיבה זו, מותר להסתפר ביום ל"ד בבוקר מיד לאחר הנץ החמה, אך בלילה שלפניו (ליל ל"ד) עדיין הדבר אסור.
- שיטת הרמ"א (עד ל"ג בבוקר): לשיטת הרמ"א (סימן תצג, סעיפים א-ב), שהיא מנהג רוב בני אשכנז, איסור התספורת והנישואין חל מיום שני של פסח ועד ליום ל"ג בעומר בבוקר בלבד. מיום ל"ג בעומר בבוקר ואילך, ועד חג השבועות, לא נוהגים כלל מנהגי אבלות. הטעם לשיטה זו מבואר בדברי הגר"א (הובא במשנה ברורה, ס"ק ח), לפיהם הרמ"א סובר שתלמידי רבי עקיבא פסקו לחלוטין מלמות ביום ל"ג בעומר. ההיתר להסתפר בבוקרו של יום ל"ג עצמו נובע אף הוא מהדין ש"מקצת היום ככולו".
- שיטת המגן אברהם בשם התוספות (מראש חודש אייר עד ג' סיון): מנהג קהילות רבות באשכנז, המובא ברמ"א (סעיף ג) ובמגן אברהם (ס"ק ה), הוא שבתקופה הראשונה של הספירה (מפסח ועד ראש חודש אייר) מקילים במנהגי אבלות, והאיסור מתחיל רק מראש חודש אייר ונמשך ברציפות שלושים ושלושה ימים עד יומיים לפני חג השבועות (ג' בסיון – ימי ההגבהה), למעט יום ל"ג בעומר עצמו שבו מותר להסתפר. הטעם לכך מבואר בביאור הלכה (ד"ה "יש") ובשינוי קל בט"ז (ס"ק א-ב) בשם התוספות: תלמידי רבי עקיבא מתו במשך ל"ג ימים שאינם רצופים, שכן בימים שבהם אין אומרים תחנון – המגפה נעצרה. הימים שבהם לא מתו הם: שבעת ימי הפסח, שישה שבתות שבתקופה זו, שני ימי ראש חודש אייר, ויום ראש חודש סיון. אם נחסיר ימים אלו, נותרים בדיוק ל"ג ימים שבהם הייתה מגפה, ועליהם קיבלו ישראל אבלות. ביום אחד הקלו מדין מקצת היום ככולו, והוא יום ל"ג בעומר (והפרי מגדים מעיר על כך: "אולי מאיזה טעם" נבחר יום זה). המגן אברהם מזהיר כי מי שמסתפרים גם מאידך (מל"ג בעומר ואילך) וגם מאידך (בימי ניסן וראש חודש אייר) – טעות בידם, שכן הם ממעיטים ממינימום ל"ג ימי האבלות הנדרשים.
2. שיטות נוספות וגדרי הפולמוס ההלכתי בליל ל"ג בעומר
מלבד שלוש השיטות המרכזיות, מצינו בפוסקים הגדרות רחבות יותר לימי האבלות:
- שיטת המגן אברהם (הכל אסור חוץ מראש חודש): המגן אברהם (ס"ק ה) מביא דעה לפיה אין שום היתר תספורת ונישואין בכל ימי הספירה למעט בימי ראש החודש עצמם. המגן אברהם מסיים ומדייק מכך שהרמ"א השמיט דעה זו, שאין הלכה כמותה.
- שיטת הט"ז וערוך השולחן (איסור נישואין עד עצרת): הט"ז (ס"ק ב) וכן בעל הערוך השולחן (סימן תצג, סעיף ה) מביאים מנהג לפיו בכל ימי הספירה מיום שני של פסח ועד חג השבועות (או עד שלושת ימי ההגבלה) אין עורכים נישואין כלל, למעט ביום ל"ג בעומר עצמו, משום שהמגפה נמשכה עקרונית עד שבועות, אלא שביום ל"ג חל היתר מיוחד מפני קדושת היום. לעומת זאת, תספורת הותרה לאחר ל"ג בעומר.
הפולמוס ההלכתי: נישואין ותספורת בליל ל"ג בעומר
- שיטת השולחן ערוך והרמ"א: לשיטת השולחן ערוך האיסור נמשך כאמור עד ל"ד בבוקר, ולכן בליל ל"ג וביום ל"ג הכל אסור. לשיטת הרמ"א, ההיתר הוא ביום ל"ג בבוקר מדין "מקצת היום ככולו", ומכיוון שדין זה נאמר רק על היום ולא על הלילה – הרי שבליל ל"ג בעומר עדיין מנהגי האבלות בתוקפם ואסור להסתפר או להינשא.
- שיטת המלבושי יום טוב והאליה רבה: המלבושי יום טוב (ס"ק ב) והאליה רבה (ס"ק ז), שהובאו במשנה ברורה (ס"ק יא), מחלקים בין תספורת לנישואין: לדעתם, להסתפר מותר כבר בליל ל"ג בעומר, אך לישא אישה אסור בלילה, ורק בשעת הדחק גדולה התירו נישואין בליל ל"ג בעומר.
- ביאור שולחן ערוך הרב (הגר"ז): בעל השולחן ערוך הגר"ז (סעיף ה) מסביר את השורש להבדלי המנהגים: לפי הרמ"א, מתו ל"ג ימים שלמים, ורק ביום ל"ג אומרים מקצת היום ככולו, ולכן גם אומרים תחנון במנחה של ערב ל"ג. אולם, יש מקומות שנוהגים לא לומר תחנון במנחה של ערב ל"ג בעומר, ולשיטתם האבלות נמשכת רק ל"ב ימים, והאבלות פוקעת לחלוטין עם כניסת ליל ל"ג בעומר. למנהג זה, מותר לכתחילה לישא ולהסתפר בליל ל"ג בעומר.
- פסקי המתירים לכתחילה: בשו"ת אגרות משה (אורח חיים, חלק א, סימן קנט) נוקט הגר"מ פיינשטיין זצ"ל להלכה שמותר לכתחילה לערוך נישואין בליל ל"ג בעומר וביום ל"ג בעומר, והוא מוכיח מדברי החתם סופר כי אדרבה – דין נישואין קל יותר מדין תספורת. כמו כן, כתב בשו"ת עמק הלכה (חלק ב, סימן מד, עמוד רנ) למסקנה שמותר לכתחילה ובלי שום פקפוק להסתפר ולערוך נישואין בליל ל"ג בעומר.
- מנהג ארץ ישראל ופסקי גדולי הדור: הגאון רבי יחיאל מיכל טיקוצ'ינסקי זצ"ל בספרו 'ארץ ישראל' (סימן יח) כותב כי מנהג ארץ ישראל המקובל הוא שלא לערוך נישואין בליל ל"ג בעומר, ורק במקום הצורך הקלו. וכך הורה מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל (ישא יוסף, או"ח ג, סימן קיט), שאם השעה דחוקה מאוד – יש להקל בליל ל"ג בעומר. מנגד, מסופר על הגאון רבי ישראל יעקב פישר זצ"ל (הליכות אבן ישראל, אות יז) שהחמיר בדבר ולא הסכים בשום אופן לשמש כמסדר קידושין בליל ל"ג בעומר.
- פסק הספרדים בארץ ישראל: מרן הגאון רבי עובדיה יוסף זצ"ל בשו"ת יביע אומר (חלק ג, או"ח סימן כו, אות ד) הורה שבארץ ישראל, שהיא "אתרא דמר" (מקומו של מרן השולחן ערוך), חובה גמורה על הספרדים לנהוג כפסק השו"ע, לפיו מנהגי האבלות נמשכים עד ל"ד בבוקר, ואין לערוך חתונות בל"ג בעומר כלל. הוא הביא מספר 'שיורי טהרה' שאין להתיר זאת אלא במקום שיש סיבה מיוחדת ודחופה ביותר, והמנחת יצחק דייק מלשונו שאפילו בסיבות שלא היו מתירים בשאר ימי הספירה – יש מקום להקל ביום ל"ג בעומר עצמו בשל מעלת היום.
3. המשך השמחה והסעודה בליל ל"ד בעומר
סוגיה מעשית נוספת העולה בקשר לחתונות הנערכות ביום ל"ג בעומר היא שאלת המשך השמחה, הריקודים והסעודה לתוך הלילה של ל"ד בעומר:
- שיטת השערי תשובה והמהרש"ם: השערי תשובה (סימן תצג, ס"ק ה) כותב בשם ספר 'מור וקציעה' (ליעב"ץ) כי פשוט הדבר שהלילה של מוצאי ל"ג בעומר (ליל ל"ד) דינו כיום ל"ג ומותר להמשיך בו את השמחה. המהרש"ם (בהגהותיו לספר 'ארחות חיים') מביא בשם הדעת קדושים שאם התחילו את עסק הנישואין והחופה ביום ל"ג בעומר עצמו מבעוד יום, מותר לכתחילה לגמור את הנישואין והחגיגה בליל ל"ד, אפילו אם עיקר החופה נערכה סמוך לשקיעה.
- פסקי המנחת יצחק, תשובות והנהגות והגרש"ז אויערבאך: בשו"ת מנחת יצחק (חלק א, סימן קייא; חלק ד, סימן פד) פסק שלכתחילה יש לסיים את הסעודה והריקודים ביום ל"ג בעומר לפני השקיעה, ובמקום צורך גדול יש להקל לעשותם בליל ל"ד. ב'תשובות והנהגות' (כרך ה, סימן קנט) כתב שלכתחילה החתן והכלה יטלו ידיהם לסעודה מבעוד יום, ויקפידו שגם חדר הייחוד יסתיים לפני השקיעה. הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל (הליכות שלמה, פרק יא, אות 81) הורה שצריך להתחיל את הסעודה מבעוד יום, ועדיף שהחתן ייצא מחדר הייחוד ביום כדי שהריקודים יתחילו בעיצומו של יום ל"ג בעומר, ובכך מותר להמשיכם לתוך הלילה.
- ההיתר לכתחילה (אגרות משה וחוט שני): הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל (אגרות משה, אבן העזר, חלק א, סימן צז) פסק בפשטות שאם ערכו את החופה ביום ל"ג בעומר סמוך לערב, מותר לחלוטין ובאופן מרווח לערוך את כל הסעודה, הריקודים וכלי השיר בליל ל"ד כדרך כל החתונות. וכך הורה הגאון רבי ניסים קרליץ זצ"ל (חוט שני, שבת, חלק ד, עמוד שפ) שאם החופה הייתה לפני השקיעה, פשיטא שמותר להמשיך לשמוח בליל ל"ד, שהרי יש כאן חתן וכלה וקיימת מצווה מהתורה לשמחם. מאידך, בעל ה'קנה בושם' החמיר בדבר וסבר שאין לערוך חתונה בל"ג בעומר באופן שיימשך לתוך הלילה של ל"ד.
4. שיטת חב"ד וגישת הרבי לנישואין בל"ג בעומר
מעבר לדין ההלכתי הכללי, הרי שבחסידות חב"ד קיבל יום ל"ג בעומר ממד עמוק וייחודי הקשור קשר בל יינתק לעניין הנישואין וההילולא.
הקשר הפנימי בין ל"ג בעומר לעניין הנישואין
ההיתר ההלכתי לנישואין בל"ג בעומר מתאים עם עניינו כיום הסתלקותו של רשב"י - יומא דהילולא דרשב"י, כפי שמובא בשו"ת מנחת אלעזר (ח"ד, סימן ס) ששם מובא כי הגה"ק בעל ה'דברי חיים' מצאנז ציווה לאחד מגדולי תלמידיו לערוך את נישואי בניו דווקא ביום ל"ג בעומר, ואף הוא בעצמו השיא את אחד מבניו ביום זה, וכן מרן החתם סופר השיא את בנו הגאון רבי שמעון, אב"ד קראקא, בעיצומו של יום ל"ג בעומר.השם 'הילולא' מורה בעצמו על שמחה וביחוד על שמחת נישואין, כפי שמצינו בגמרא במסכת ברכות (ו:, לא.). לפי פנימיות העניינים, ביום הסתלקותו של רשב"י התגלתה והאירה כל עבודתו אשר עבד כל משך ימי חייו, והוא גילה לתלמידיו "מילין קדישין" המובאים בזוהר (אדרא זוטא, דף רפז.). בתורת החסידות (המשך תרס"ו, סה"מ תש"ד) מבואר שזהו עניינו של יום ל"ג בעומר והינו "מתן תורה דפנימיות התורה". והנה מתן תורה הוא הנישואין דכנסת ישראל שנקראת כלה והקב"ה שנקרא חתן, כפי ששנינו במשנה בסוף מסכת תענית. ובמדרש (שמו"ר ספט"ו) נאמר ש"העולם הזה אירוסין היו . . לימות המשיח יהיו נישואין", וזאת משום שאז יהיה גילוי פנימיות התורה (לקו"ת שה"ש).ובעומק יותר מבואר בזה במאמרו של אדמו"ר האמצעי מל"ג בעומר תקפ"ד, עק"פ מאמר חז"ל בעירובין (נד.) ש"האי עלמא דאזלינן מיניה כבי הילולא דמיא", שבו מוסבר כי נשמה וגוף הם דוגמת איש ואשה, והחיבור ביניהם נעשה על ידי המשכת כח האור-אין-סוף. כמו כן, במאמרו של כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ מל"ג בעומר תרצ"ב, בסעודת קשורי התנאים של בתו הרבנית שיינא, נתבאר שבל"ג בעומר הוא הקשורי תנאים בחתונה שבין כנסת ישראל והקב"ה, ומקשר זאת לספירת היום "הוד שבהוד" ולפסוק "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד" (תהלים קלג), שדוד הוא בחינת המלכות, ועליית המלכות נעשית על ידי שבת אחים, שהוא קירוב והתאחדות הנשמות השייכים זה לזה, שהוא עניין התקשרות חתן וכלה.
התפתחות המנהג למעשה בחב"ד
למרות כל זאת, בשנים קדמוניות התבטא כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש כמה פעמים שאין מנהג חב"ד להתחתן בל"ג בעומר. כך כתב מפורשות במכתב מכ"ד אדר תשכ"א: "הנה אין נוהגים בתוככי אנ"ש לקבוע חתונה בימי הספירה, ואפילו לא בל"ג בעומר או בר"ח אייר". וכך גם מופיע במכתב מד' ניסן תשי"ד וברישימה מיחידות משנת תשל"ה שבה נאמר: "יודע אתה בודאי שמנהגנו שבימי הספירה אין נישאים, אפילו בל"ג בעומר אין מתחתנים". [ולאור זאת ציינו הפוסקים שצריך עיון מה שסיפר הגה"ח הרב יצחק הכהן הענדל ע"ה שפעם הזכיר ביחידות לפני כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ ש"אין חב"ד מאכט מען נישט קיין חתונות ל"ג בעומר", וענה לו אדמו"ר מהוריי"צ בתמיהה: "מאיפה לקחת את זה?! היו הרבה חתונות וברוך השם הכל היה כשורה"].אמנם עם השמן חל בדבר שינוי ניכר, כשהרבי מתייחס בחיוב ועידוד לעריכת חתונות בל"ג בעומר ועד באופן ד"מעשה רב":
- בל"ג בעומר תשל"ה נערכה חגיגת נישואין של ר' צבי הירש גנזבורג (בזיווג שני, שבו היה מקובל יותר להקל, כפי שרואים ממכתב משנת תשי"ג לרב שלמה יוסף זוין). הרבי התעניין שוב ושוב בשלבי החתונה, ובמהלך התוועדות מיוחדת שנערכה בין מנחה למעריב אף נטל את ידיו ואכל מחלה שהובאה מהחתונה, והעניק לחתן שתי חתיכות מהחלה.
- בפתיחת התוועדות ל"ג בעומר תשל"ז דיבר הרבי אודות השמחה שבל"ג בעומר, שיש בזה שתי דעות – האם השמחה מתחילה מליל ל"ג או מיומו, והצביע על הכרעת אדמו"ר הזקן בסידורו שהשמחה מתחילה כבר מהלילה, וביאר את ההשלכות המעשיות על עריכת חתונות.
- לשיא הגיעו הדברים בשיחת ליל ל"ג בעומר תשמ"ט, בה הכריע הרבי וקבע ברורות אודות עריכת חתונות בל"ג בעומר, ואמר שזהו "העניין של ל"ג בעומר שאז עורכים חתונות", ואף קיצר בדבריו לשם ההכנות לשתי חתונות שנערכו באותו לילה בשכונה.
- בכ"ח ניסן תש"נ, במהלך יחידות כללית לחתנים וכלות, בירך הרבי להצלחת ההכנות לחתונה והזכיר אודות עריכת חתונות בל"ג בעומר. וכן במהלך חלוקת דולרים במוצאי ל"ג בעומר תש"נ עברו חתן וכלה שהתחתנו באותו היום והרבי בירכם.
- בשנת תנש"א העניק הרבי דולרים למר יונה רבינו וכתב לו מפורשות במענה קודש: "חתן כלה שעומדים להתחתן בקרוב (בל"ג בעומר או לפני חג השבועות) ויוכל למסרם ע"י רב מסדר קידושין שבעירו".
בטעמו של שינוי זה, הסבירו הפוסקים שהדבר קשור לשינוי הכללי שחולל הרבי בשנים האחרונות בבטלו את המנהגים השונים להגבלת הימים הראויים לעריכת חתונות (כגון שלא לעשות בחציו השני של החודש), כשהרבי מורה שמלבד הימים שאסור לערוך בהם חתונה עפ"י ההלכה – הנה בכל שאר הימים ניתן וראוי לערוך חתונות, ובפרט ביום ל"ג בעומר שהוא בעצם שייך ומתאים לנישואין ולישועה.
סיכום דיני נישואין ותספורת בל"ג בעומר:
- שיטת השולחן ערוך: האבלות נמשכת עד ל"ד בעומר בבוקר, ולכן אסור לספרדים להינשא ולהסתפר בל"ג בעומר.
- שיטת הגר"ע יוסף: בהיותו פוסק כדעת השו"ע, הורה כי על בני עדות המזרח להחמיר ולהימנע מנישואין ותספורת עד ל"ד בעומר בבוקר.
- שיטת הרמ"א: האבלות פוקעת בל"ג בעומר בבוקר, ומיום זה ואילך מותר לאשכנזים להסתפר ולהינשא.
- שיטת המגן אברהם (בשם התוספות): האבלות מתחילה רק מראש חודש אייר ונמשכת ל"ג ימים עד ג' בסיון.
- שיטת הט"ז וערוך השולחן: איסור הנישואין נמשך לאורך כל הספירה עד שבועות, למעט יום ל"ג בעומר עצמו.
- שיטת האגרות משה והעמק הלכה: מותר לכתחילה לערוך נישואין ותספורת כבר בליל ל"ג בעומר.
- שיטת השערי תשובה והדעת קדושים: מותר להמשיך את שמחת החתונה והסעודה לתוך ליל ל"ד בעומר.
- מנהג חב"ד המקורי: בעבר נהגו להחמיר שלא לערוך חתונות כלל בימי הספירה, כולל בל"ג בעומר.
- מנהג חב"ד העדכני (שיטת הרבי): ל"ג בעומר הוא יום מסוגל לנישואין, והרבי עודד וזירז לערוך בו חתונות בפועל.