המאמר משרטט תמונה הלכתית מקיפה של מצוות תלמוד תורה ביחס לנשים: החל מיסוד הפטור, דרך חובת החינוך וההכשרה ההלכתית הבסיסית, ועד להתפתחות הפסיקה ביחס ללימוד מעמיק בדורות האחרונים. הוא מדגיש שהדגש המרכזי הוא לימוד ההלכות הנצרכות למעשה והפנמת ערכים, ומסביר כיצד נוצרה הבחנה בין סוגי לימוד שונים ותכליותיהם. לבסוף מוצג כיוון פסיקתי המתייחס למציאות החינוכית המשתנה ולצורך ביצירת תשתית תורנית יציבה לנשים במסגרת נאמנה להלכה.