עד דלא ידע! חייבים לשתות? וכמה?
עד דלא ידע: בירור גדרי חובת ה"לבסומי" בפורים
מכל מצוות יום הפורים, המצווה המעוררת את הדיון הרחב ביותר היא חובת ההשתכרות. בעוד שבכל ימות השנה התורה וההלכה מתרחקות מן השכרות, בפורים נקבע דין ייחודי המורה לאדם לצאת מגבולות דעתו הרגילה. במאמר זה נבחן את מקור החיוב, את המחלוקות סביב צורת הקיום, והאם ניתן לצאת ידי חובה במשקאות שאינם יין.
מקור החיוב ושיטות הראשונים
הגמרא קובעת בלשון חד-משמעית: "מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" (גמרא מגילה דף ז:). רש"י מפרש שהכוונה היא להשתכר ביין, ורבינו חננאל מוסיף שהכוונה להיות "בסימא" – כלומר שיכור ממש.דין זה נפסק להלכה על ידי גדולי הראשונים: הרי"ף, הרא"ש, הטור והרמב"ם (רי"ף מגילה דף ג: ; רא"ש פרק א סימן ח ; טור אורח חיים סימן תרצ"ה). עם זאת, בעקבות המעשה המובא בגמרא על רבה ששחט את רבי זירא בשעת שכרותו, עלו דעות המצמצמות את החיוב:
- שיטת בעל המאור: סובר שהמעשה ברבה ורבי זירא בא ללמד שההלכה נדחתה, ואין חובה להשתכר כלל (בעל המאור שם).
- שיטת הרמ"א: מביא את דעת המהר"יל לפיה אין צורך להשתכר עד אובדן חושים, אלא די לשתות מעט יותר מהרגלו ולישון, וכך "אינו יודע" בין המן למרדכי (דרכי משה סימן תרצ"ה ; הגהת הרמ"א שם).
האם חובה לשתות יין דווקא?
שאלה מרכזית היא האם מצוות "לבסומי" תלויה דווקא ביין, או שניתן לקיים אותה בשאר משקאות משכרים (כמו בירה או וויסקי).
- יין דווקא: לדעת הרדב"ז והרוקח, המצווה היא דווקא ביין משום שבו נעשה הנס (משתה אסתר) (שו"ת רדב"ז חלק א סימן תסב ; רוקח סימן רלז).
- כל המשקאות: מלשון השולחן ערוך והנושאי כלים משמע שכל משקה משכר מועיל לקיום המצווה (שולחן ערוך סימן תרצ"ה סעיף ב ; פסקי תשובות שם).
- הכרעת גדולי זמננו: הגר"נ קרליץ והגרי"ש אלישיב פסקו כי מצווה מן המובחר היא ביין, בדומה למצוות נרות חנוכה בשמן זית, אך מי שקשה לו לשתות יין – יוצא ידי חובה בשאר משקאות חריפים (שלמי תודה פורים סימן לא ; הליכות והנהגות פורים).
שני דינים בשתיית הפורים
יש מהאחרונים שחידשו כי ישנם שני דינים נפרדים בשתייה בפורים:
- דין משתה: חלק בלתי נפרד מהסעודה, שבו חייבים ביין ובבשר כדרך כל סעודת שמחה ויו"ט.
- דין לבסומי: דין עצמאי של השתכרות בפורים, שבו ניתן לצאת ידי חובה גם ללא סעודה ובמשקאות חריפים אחרים (מהר"ם משיק ; מועדים וזמנים).
הזהירות הנדרשת: "ובלבד שיכוון לבו לשמים"
למרות החובה ההלכתית, כל הפוסקים מדגישים שהשתייה חייבת להיות לשם שמיים ולא לשם הוללות.
- חשש ביטול מצוות: מי שיודע ששכרותו תביא אותו לביטול ברכת המזון, תפילת מנחה או ערבית, או לקלות ראש וניבול פה – אסור לו להשתכר (ביאור הלכה סימן תרצ"ה ד"ה עד דלא ידע ; חיי אדם).
- הנהגת החפץ חיים: העידו עליו שהיה שותה רק כוסית קטנה והולך לישון, כדי לקיים את המצווה לפי הרמ"א מבלי לפגוע ביישוב הדעת שלו.
סיכום מעשי – גדרי השתייה בפורים
- מצווה מן המובחר: לשתות יין יותר מהרגלו עד שירגיש מבוסם או עד שיירדם (רמב"ם הלכות מגילה ב, טו).
- שימוש במשקאות אחרים: מי שיין מזיק לו או שאינו אוהב יין, יכול לצאת ידי חובה בשאר משקאות חריפים המשכרים אותו (הגרי"ש אלישיב).
- שיטת ה"שינה": המנהג הנפוץ בקרב בני תורה הוא לשתות כמות המביאה לידי נמנום, ובכך לצאת ידי חובת "עד דלא ידע" מבלי להגיע לקלות ראש (רמ"א סימן תרצ"ה).
- תפילות וברכות: יש להקפיד מאוד להתפלל מנחה לפני ההשתכרות, או לוודא שיש מי שיעורר אותו לתפילת ערבית ולברכת המזון בכוונה (משנה ברורה שם).
- כלל הברזל: כדברי הרמ"א – "אחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוון לבו לשמים".